"אנחנו גם רוצים לקבוע, פעם אחת ולתמיד, מי יהיה השחקנים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה התוצאה, ומי יהיה מזג האוויר."
"ואם זה לא יינתן לכם?"
"אנחנו נשרוף את המועדון"
 (הגשש החיוור)

במשך שנים רבות התפיסה בנוגע לאוהדי הכדורגל הייתה לא רחוקה מהגישה שהציגו שלישיית "הגשש החיוור" במערכונם האלמותי. הציבור תפס את אוהדי הכדורגל (וגם אלה את עצמם), כאנשים אלימים ולא רציונליים, אשר עסוקים בעיקר באיומים, קללות ותגרות. כל מחאה, לגיטימית ככל שתהיה, זכתה לבוז ולזלזול מצד התקשורת וכמובן מצד בעלי הקבוצות. תלונותיהם ובקשותיהם של אוהדי הכדורגל, בניגוד לכל קהל צרכנים אחר, היו בטלות ומבוטלות ואף מעלות גיחוך בקרב עסקני הספורט והמוסדות.

מה שקורה לאוהדי הכדורגל במציאות הנוכחית היא יציאה מהגדרתם רבת השנים כ"קהל שבוי". פריחת הרשתות החברתיות הביאה את היציע למחשבים ולמכשירי הטלפון הניידים של כל אחד מאיתנו. אם פעם תלונותיהם ומחאותיהם של אוהדים היו מתאדות כעשן שהסתלסל משער 4 באורווה, אזי היום הן נכתבות וגלויות לעיני כל בפייסבוק, בטוויטר ובשלל טוקבקים באתרי הספורט השונים.

אוהדים לא מוכנים לקבל יותר את המוצר שלהם (כלומר, את האהבה והתמיכה שלהם), כמובן מאליו. מותר להם ואף רצוי שידרשו שקיפות, אוזן קשבת, שיתוף פעולה, גאוות יחידה, חיבור לקהילה, מתקנים ראויים וחווית צפייה שתהלום את המילניום השלישי. מותר להם להתלונן על כך שאין מספיק תאי שירותים לנשים או על כך שחקני הנוער לא משותפים מספיק. יתרה מכך, הם לא רוצים רק להתלונן ולקטר - הם רוצים להיות חלק מהפתרון. הגיע הזמן, שכמו באירופה, גם בישראל יתחילו להתייחס לאוהדי כדורגל כלקוחות וכשותפים לדרך.

תזכרו את זה טוב: "עמותת הכחולה" היא סנונית ראשונה בעידן החדש. מאות (ותכף אלפי) אוהדים אשר משקיעים מכספם, זמנם ומרצם, התאגדו כדי להחזיר לעצמם את ההנאה והגאווה לאהבתם הנצחית. במשך קרוב לשנה עמלים חבריה ועושים עבודה יותר מעמיקה ורצינית מכל בעל בית שהיה כאן, מתוך מחשבה ארוכת טווח ולא כקפריזה חולפת של בעלים כזה או אחר.

אם אנו האוהדים לא נתייחס לעצמנו כמו שצריך, מי כן?

זה הזמן להצטרף ל"כחולה".